תפריט QR לעומת תפריט טאבלט

תפריט QR ותפריט טאבלט הם שניהם דיגיטליים, אך הם נבדלים בדרך מכרעת אחת: על המכשיר של מי פועל התפריט. תפריט QR נפתח בטלפון האישי של האורח לאחר סריקה, כך שהמסעדה לא מספקת שום חומרה. תפריט טאבלט פועל על מכשיר שהמסעדה קונה, מתקינה או מחלקת, טוענת ושומרת נקי. ההבדל היחיד הזה מעצב את העלות, ההיגיינה, ועד כמה רחוק התפריט מגיע.

במבט מהיר

חומרה ועלות

החלוקה הברורה ביותר היא חומרה. תפריט QR זקוק רק לקוד מודפס, כי כל אורח כבר נושא את המסך. תפריט טאבלט פירושו רכישת מכשיר לכל שולחן או עמדה, בתוספת מעמדים ומטענים, ואז ספיגת עלויות שוטפות עבור טעינה, ניקוי, שבירה והיעלמות מזדמנת. עבור רוב העסקים גישת ה-QR זולה בהרבה להתחלה ולתפעול.

היגיינה

טאבלט הוא משטח משותף שאורחים רבים נוגעים בו, ולכן צריך לנגב אותו בין כל קבוצה. תפריט QR נצפה בטלפון האישי של כל אורח, מה שהופך אותו לללא מגע כברירת מחדל — אחת הסיבות העיקריות שתפריטי QR התפשטו כל כך מהר.

עדכונים ושפות

שניהם דיגיטליים, ולכן שניהם מתעדכנים באופן מיידי ויכולים להציג את התפריט במספר שפות. ההסתייגות לגבי טאבלטים היא שכל מכשיר חייב להיות מופעל ומקוון כדי להציג את הגרסה העדכנית, בעוד שתפריט QR פשוט טוען את הדף החי הנוכחי בכל פעם שאורח סורק.

הישג

טאבלט קיים רק על השולחן, ולכן הוא משרת אכילה במקום בלבד. תפריט QR נע — אותו קישור עובד עבור אריזת איסוף עצמי, מדבקת חלון, עלון, או אורח שמעיין מהבית לפני שהוא מבקר. זה מרחיב את התפריט הרבה מעבר לחדר האוכל.

נגישות

בטאבלט, גודל הגופן והניגודיות הם מה שהמכשיר המשותף מוגדר אליו. בתפריט QR, כל אורח שולט בזום, בניגודיות ובשימוש בקורא מסך בטלפון האישי שלו, כך שהתפריט מסתגל לצרכים אישיים.

היכן Vino משתלבת

Vino מפרסמת את התפריט שלכם לכתובת URL ציבורית ומייצרת קוד QR מעוצב שפותח אותו בטלפון של כל אורח — בלי טאבלטים לקנות, לטעון או לנקות. עריכות עולות לאוויר באופן מיידי, אותו תפריט משרת מספר שפות, ומכיוון שזה רק קישור, הוא עובד באותה מידה עבור אכילה במקום, איסוף עצמי, ואורחים שמעיינים לפני שהם מגיעים.